פסק-דין בתיק ת"א 6615-05-09

1.      לפניי מונחת תביעה כספית ע"ס 40,644 ש"ח (קרן) (בתוספת ריבית והצמדה בסך של 50,644 ש"ח) שעניינה אי תשלום תמורה בגין ביצוע עבודות בניית תוספת לקיר בכפר דבוריה.

עיקר טענות התובע

2.      לפי הנטען בתביעה, במהלך החודשים יוני-יולי 2003 פנתה מועצה מקומית דבוריה (להלן: "הנתבעת" או "המועצה") לתובע, קבלן לעבודות בניה וקירות בטון, על מנת לבצע עבורה עבודות בניה של תוספת גובה לקיר בטון. נטען, כי הפנייה אל התובע נעשתה ע"י יו"ר המועצה דאז, מר מאלק מוסטפא יוסף (להלן: "מאלק" או "יו"ר המועצה לשעבר"), לאחר שהקבלן הקודם בשם ג'יג'יני (להלן: "הקבלן הקודם") נטש את העבודות ולא סיים את בניית הקיר. העבודות בוצעו תחת פיקוחו הצמוד של מהנדס הפרויקט, מר מוחמד אבראהים (להלן: "המהנדס" או "איברהים").

3.      התובע טוען, כי העבודה בוצעה במלואה לשביעות רצונם של המועצה ומהנדס. בסיום העבודה, קיבל התובע מהמהנדס אישור חשבון מיום 30.9.03 - נספח א' לכתב התביעה (להלן: "אישור חשבון"). אישור זה הוגש לפירעון בחודש 03/12 ליו"ר המועצה במועד הרלוונטי לתובענה, מר פייסל מסאלחה, אשר הבטיח לתובע, כך נטען, ליתן הוראה לביצוע התשלום. חרף הבטחותיה החוזרות ונשנות, לא שילמה המועצה לתובע את התמורה המגיעה לו בגין העבודה האמורה. מכאן התביעה שלפניי.

4.      התובע, תמך את תביעתו באישור החשבון שניתן לו ע"י המהנדס, כאמור, בדבר עצם ביצוע העבודה, היקפה ועלותה, וכן בתצהיר של יו"ר המועצה לשעבר אשר אישר הזמנת העבודה מהתובע לטובת המועצה, מתן האישור ע"י המהנדס המפקח, ביצוע העבודות לשביעות רצונה של המועצה, וכן התחייבות המועצה לשלם לתובע את התמורה המגיעה לו בגין העבודה הנ"ל. עוד צירף התובע תמונות צבעוניות המתעדות את בניית הקיר (ת/1).

5.      מטעם התובע - העיד התובע בעצמו, יו"ר המועצה לשעבר ומהנדס הפרויקט.  

6.      בסיכומיו, דחה התובע את טענת השיהוי שהעלתה הנתבעת כטעם לדחיית התובענה, בנימוק  שהנתבעת דחתה את פניותיו באמתלות שונות תוך מתן הבטחות שווא להסדרת נושא תשלום החוב הנטען.   

7.      לטענת התובע, הזמנת עבודות התוספת לקיר קיים נעשתה לאחר שהקבלן הקודם נטש את העבודה, באופן שהותיר את הקיר הבנוי בחלקו במצב של סכנה. עקב כך, נעשתה פנייה אל התובע שהתבקש לסיים את העבודה ולבנות תוספת גובה לקיר. לפי עדותם של מאלק והמהנדס, המועצה הטילה על התובע את מלאכת השלמת בניית הקיר מושא הדיון ; העבודות בוצעו לבקשת המועצה ולשביעות רצונה המלא ותחת פיקוחו של המהנדס מטעמה. כן אישרו מאלק והמהנדס בעדותם את הסכנה שנשקפה מאי השלמת הקיר עקב נטישת הקבלן הקודם וכן הדחיפות שהייתה נעוצה בבנייתו אגב כך. עוד נטען, כי איש מהמועצה לא חלק על שיעור העבודות והיקפן וכי יש לאמץ את עדותו הישירה של המהנדס שהוזמן כעד תביעה בעניין עלות העבודה מושא התובענה. 

8.      בהתייחס לטענת המועצה בדבר החובה לקיים מכרז, נטען כי עדותו של גזבר המועצה תומכת דווקא בעמדת התובע בדבר העדר הצורך במכרז, ולפיה נמסר כי עבודה מהסוג וההיקף הנטענים אינה מחויבת במכרז. עוד אישר הגזבר, כי לא הוגשו כנגד המועצה תביעות ע"י משרד הפנים לחיוב אישי, חרף אי קיומו של מכרז כאמור. נטען כי לפי תקנה 3 (3) לתקנות המכרזים, העוסק בפטור מחובת מכרז, המעוצה פטורה מפרסום מכרז בגין חוזה להעברת טובין, להזמנת טובין או לביצוע עבודה שערכן אינו עולה על 59,400 ש"ח בהתאם למדד שפורסם ביום 15.2.11.

9.      עוד טוען התובע, כי המקרה דנן נמנה על המקרים הדחופים הפטורים ממכרז הקבועים בתקנה (6) לתקנות המכרזים העוסק ב- "טובין או עבודה הדרושים בדחיפות להצלת נפש או רכוש", ובמצב שכזה רשאית הרשות לפנות לכל גורם הנדרש לסיוע, כדי לתקן את המצב. 

10.  לטענת התובע, אין תחולה להוראות סעיף 193 לצו המועצות המקומיות על נסיבות המקרה שלפנינו וכי יש מקום לחיובה של הנתבעת על סמך מספר דוקטרינות משפטיות והן- מצג שווא, חוסר תום לב, רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט ומכוח סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

11.  בסיכומי התשובה מטעמו, ציין התובע כי טענת הנתבעת ולפיה לא קיים בספריה זכר לקיר מושא הדיון, הינה טענה חדשה שנטענה לראשונה בסיכומי הנתבעת ולא נתמכה בתשתית ראייתית.

12.  במענה לטענת הנתבעת, כי עסקינן בעבודות פנימיות ופרטיות שאין בצידן חובת תשלום, נטען כי רישום שמו של "אמג'ד מסאלחה" על גבי אישור החשבון נועד לצרכי זיהוי מקום ביצוע העבודה בלבד ואין בו כדי ללמד על אופייה של העבודה כפרטית ולא ציבורית.  

13.  בתגובה לטענת הנתבעת, כי לא הוכחה זהות מזמין העבודה, נטען אין לכך כל רבותא מכיוון שהוכח כי הפנייה לתובע והזמנת העבודה נעשו בהתאם להוראותיו של יו"ר המועצה לשעבר.

עיקר טענות המועצה

14.  הנתבעת מכחישה את הזמנת העבודה; עצם ביצועה ע"י התובע, עלותה וחובת התשלום בגינה. נטען כי ביחס לעבודה מושא התביעה לא קיים הסכם בכתב בין הנתבעת לבין התובע; לא הונפקה הזמנת עבודה; לא נתקבלה הצעת מחיר ולא בוצע מכרז, והכול בניגוד לנוהלי המועצה, לדין ולהוראות החוק.

15.  נטען, כי המועצה הינה רשות מקומית הפועלת על-פי דין, ומשכך בהתאם לסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות, תשי"א 1950, חוזה או כתב התחייבות שיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבה אלא אם חתמו עליו בשם המועצה לצד חותמת המועצה, ראש המועצה והגזבר. בנדון, לא נעשה הסכם כלשהו עם התובע, ובכל מקרה אישור החשבון עליו מבקש התובע להיתמך איננו מהווה תחליף להסכם או להזמנת העבודה, איננו ממלא אחר התנאים שבחוק, וככזה אין בכוחו כדי לחייב את המועצה. משכך, מדובר בהסכם או עבודות שנעשו תוך חריגה מסמכות ללא שקיבלו את אישור המועצה, לכן  דין ההסכם להיות בטל ומבוטל. הדברים מקבלים משנה תוקף - כך נטען - לנוכח העובדה, כי עסקינן בקבלן המתקשר, דרך קבע, עם רשויות מקומיות ועיריות.

16.  בהקשר זה, היפנה ב"כ הנתבעת לפסיקה רלוונטית העוסקת בהתחייבות של מועצה כלפי קבלן ואופן ההתקשרות המחייב, על הוראת סעיף 193 לצו המועצות המקומיות (א) ושורה של פסקי דין שעסקו בסוגיה זו והפרשנות המחמירה שאימצו בתי המשפט במקרים כגון דא, לרבות המקרים בהם נמצאו בהם דרכים חלופיות אשר מכוחן התגברו בתי המשפט על הוראת סעיף 193 לצו המועצות המקומיות. בפרט, ביקש ב"כ הנתבעת להסתמך על פסק דין שיצא תחת ידי בת"א 1349-07-08 מוחמד זועבי נ' מועצה מקומית ערערה (10.08.10) והנימוקים שעמדו ביסוד מסקנתי שם בדבר אי חיובה של מועצה מקומית. 

17.  המועצה טוענת, כי מדובר בעבודות פרטיות שאינן קשורות לנתבעת ואינן מצויות באחריותה. מדובר בקיר תומך המפריד בין שתי חלקות פרטיות, וככזה החובה לבנותו חלה על בעלי הקרקע. על אופיין של העבודות כעבודות פרטיות ניתן ללמוד מאישור החשבון, בו נרשם כי העבודה בוצעה עבור מר אמג'ד מסאלחה ולא עבור הנתבעת. כמו כן, תשלום מחצית מעלות העבודה ע"י אחד מבעלי הקרקע הגובלת בקיר אף היא מעידה על העדר אחריותה של המועצה. לחלופין, נטען כי התחייבות המועצה, באם תיקבע, הינה לכל היותר לתשלום מחצית מעלות בניית הגדר.